הכל נשאר בָשיח

מצעד השרמוטות שפע בדינמיקה מרעננת של קריאה לצדק. אך הוא גם נמתח כמו מסטיק, כמו מילה, בין ההברה הפותחת לזו המסיימת; כמו חוט של צמר, מתגלגל מכיכר רבין, עד הבימה. את המילים ליוו תרועות התופים, אשר היו מתואמות באופן מפתיע והוכיחו כי הלהקה עבדה לא מעט לפני שריקת הפתיחה. שמחתי להיות שם - גם אני שרמוטה גאה - בעודי צועד אני מהרהר בפשר הפלגים השונים המנסים לצעוד בראש - אלו המצדדים בשימוש במילה "שרמוטה" ואלו שלא. מנסה להפנים את הסיסמה, ולבחון כיצד היא מתיישבת עם הנכונות של ההמון הצועד.

כמו בכל גוף פוליטי פועם, ניתן היה לזהות בו כמה וכמה דעות, מטרות, והקשרים. אנסה להציג בקצרה שלושה הקשרים מרכזיים שהצלחתי לדלות מחברי וחברותי הצועדות/ים. בקצרה, הנה הם:

1. ההקשר המיידי:

ההקשר הראשון הוא הברור ביותר. זה שניתן לזקק מן הרובד המילולי של הסיסמה, היכן שהמשמעות שוכנת במילה עצמה. זה שצריך להיות כתוב בעיתונים, ולהיות מסוכם בגרפים סטטיסטיים. ברובד הזה הצועדות/ים קוראות/ים לשיוויון זכויות, להסרת הניצול, למקום בו נשים לא יוגדרו כאשמות כאשר הן עוברות תקיפה מינית - בשל המראה החיצוני שלהן, או האופן שבו הן מתנהלות בעולם. לנקודה בה נשים לא יהיו עוד בסכנה בשום מקום ובשום זמן.

2. ההקשר של השיח:

ההקשר השני הוא הרובד המבני - הסטרוקטורליסטי. זה שצריך לנפות מבין המילים, זה שלפיו המשמעויות של המילים מתארגנות ביחס ללוגיקה הפנימית של היחס ביניהן ולא בשל המילים עצמן. ברובד הזה הצועדות/ים קוראות/ים למחות על הדיכוי והניצול של נשים המנוהל ברמת השפה של הפרקטיקה של "המין" בחברה שלנו היום. הטענה המרכזית כאן היא שהאלימות והניצול של נשים איננו תוצר מטריאלי בלבד שניתן לתקן סתם ככה, אלא כי מדובר במבנים של כוח שמבוססים בשפה - באופן שבו אנחנו מגדירים דברים, ומדברים על דברים. על מה שאפשר להגיד, ומה שאי אפשר להגיד, לגבי נשים, גברים, ומין.

למשל, פשוט מאוד לשים לב שכל גבר שיוצא לו לשכב עם נשים רבות נחשב לרוב ל"דון ז'ואן" לכל היותר, בעוד אישה שעושה אותו הדבר נחשבת ל"מופקרת", "זולה", "שרמוטה". כך בתוך השפה, בתוך האופן שבו אנחנו מדברים, נוצרים הדיכוי וההדרה. המילים הן בדיוק אלו שמדירות את הנשים מן המעמד של מי שמתענג/ת, של מי שיש לה את הזכות, ולפעמים גם את היכולת להחליט להתענג, ובאופן הזה הופכות אותן ליעד לאלימות וניצול פיזיים ונפשיים.

מתוך הפרספקטיבה הזו המאבק לוקח צורה של מאבק בלשני. בתוכו כאשר הצועדות/ים קוראות/ים בקול "כולנו שרמוטות!", הן/ם בעצם מצהירות/ים כי הן/ם אינן/ם מקבלות/ים את חוסר השיוויון בין נשים וגברים הנטוע בשפה. כי יש לשנות את השפה, ומתוך כך לשנות את המציאות המסוכנת של נשים כאשר הן נכללות ומוכלות תחת הגדרות מדירות שכאלו.

3. ההקשר האוניברסאלי:

ההקשר השלישי הוא הרובד האוניברסאלי. זה שחוצה את הגבולות של השיח, זה שמזהה באלימות ובניצול המופעלים על נשים בשפה וברחוב כנקודה ממנה חייב לפרוץ תהליך של שינוי עמוק ושורשי ביחס לכל אלמנט בעולם. ברובד הזה המילה "שרמוטה" משמשת כמסמן הבא לנפץ את ההפרדה השקרית בין מיניות של "אישה" (גנטית, מגדרית, וכו') לבין מיניות של "גבר" (גנטי, מגדרי, וכו'). בו הסיסמה "כולנו שרמוטות" מתפרשת כ-"כולנו יצורים עם יצרים, לכולנו אובייקט תשוקה". או מצד שני "כולנו מהוות/ים אובייקט תשוקה". בכל אופן, המסר הינו אוניברסאלי וזו הסיבה שניתן לנסח אותו סביב הסובייקט - אשר איננו מוגדר (כאן צריך להשתמש בשפה נטולת שיוכים מיניים) באמצעות איבר המין, הנטיה המינית, המגדרית, המשיכה, וכו'. סיסמת המצעד בהתאם לרובד הזה היא "הסובייקט הינו בראש ובראשונה מיני". או "כולנו מוגדרים תחת ההתענגות - היננו סובייקטים מתאווים."

למרות שניתן היה לזהות את כל אחד מן הרבדים הללו בין צעדיהם של הצועדות/ים במצעד השרמוטות, לראייתי הדיון עצמו במהלך המצעד בא לידי ביטוי בעיקר בשני הרבדים הראשונים, ואולי ברובד השני בפרט. באופן הזה המטרה המוצהרת ביום שישי הייתה השיח. השיח כמו זר, כמו מישהו אחר גדול בו נאמרות כל המילים, הוא הוגדר כמטרה. לתת לו בעיטה, להזיז כמה מילים, וככה לתקן עוול גדול.

פוסט מעניין שנכתב בבלוג m0rebutter על ידי מיה קוי רק הדגיש את הדברים. בפוסט זה כותבת קוי מדוע היא הרגישה, כאישה סיסג'נדרית הטרוסקסואלית ואשכנזיה, מודרת מן המאבק. מדוע ניצבה בעמדה של בת-ברית, ולא כמי שהמאבק הוא שלה.

תחושה מדויקת זו הינה לראייתי תוצר של התרכזות היתר של הנאבקות/ים ברמה של השיח, ובפרט במלאכת הקטגוריזציה. השבירה של המנגנונים שהתרבות והשפה מציבים בתוכנו לא יכולה להיעשות על ידי מאבק במילים. האמריקאים ניסו לעשות זאת במאה שעברה מתוך אידיאולוגיית הפוליטיקלי-קורקט. בעוד השימוש ב"מילת ה-N" הינו אסור בתכלית בארה"ב, התוצר בפועל הוא מה שנקרא גזענות לטנטית, או גזענות מתחת לפני השטח. שינוי המילה לא שינה את האופן בו האוכלוסיה האפרו-אמריקאית מנוצלת ומודרת בארה"ב אלא רק העמיקה את האופן בו הם ממושטרים והפכה אותו ליותר שקוף, ובאופן הזה גם יותר חזק. 

חשוב לזכור, כל רעיון שהוא אוניברסאלי ופועל ללא הדרה, הוא נכון לכולם. זו מהותה של אתיקה, היא תמיד מגולמת בכל דבר או בכל חוויה בעולם, וזאת מכיוון שאבן הבוחן שלה הינה תמיד אמת אוניברסאלית, ואמיתות אוניברסאליות הינן תקפות לכל ללא יוצא מן הכלל.

כל מאבק שהוא מוסרני, או סקטוריאלי (כמו שאומרים אצלנו בארץ) מכוון לקבוצה ספציפית. כל עוד הוא לא חורג ממסגרת הקבוצה הוא מוגדר דרך הדרת האחר - אם באמצעים של אלימות מפורשת, ואם באמצעיים של אלימות סמוייה כמו השפה למשל. ** העובדה הזו הינה לוגית, ואמפירית. ** תנועה כזו, אשר תמיד מתחילה מהצד הקיצוני של הספקטרום, אט אט מאכלת את השוליים ומתקרבת אל המרכז הלוהט בו רק אתמול צעדו איתנו בנות בריתנו. ברטולד ברכט, ביצירה מאוסה למדי, הצליח לנסח זאת בצורה דידקטית עד כאב.

זו הסיבה שאני רואה במושג פמיניזם כשם לתנועה אוניברסאלית, שבאה לכונן תהליך עמוק ורדיקאלי הנושא את רוח החידוש במציאות האנושית כולה. תנועה עם אמת אדירה. תנועה הנושאת בחובה בהכרח שינוי עמוק של יחסי הכוחות של אוכלוסיות מודרות רבות בעולם היום, אך עם זאת מונעת על ידי הצהרה אוניברסאלית, פרימורדיאלית, לגבי אמת הנכונה לכל. בנתיב זה עלינו לנקוט, בדרך זו עלינו לצעוד.