למרות שהמילה הצרפתית jouissance יכולה להיות מתורגמת בעברית ל"התענגות" ברבים מהתרגומים של לאקאן אנו רואים אותה בצורתה המקורית (בצרפתית). המילה המיוחדת - jouissance - באה להדגיש את הפן המוגזם והטראומטי של ה"התענגות" עבור לאקאן, כדבר מה אשר איננו יכול להיות מזוהה רק כעונג פשוט, אלא גם כחדירה אלימה של מה שמקנה יותר כאב מאשר עונג.
הפנים הללו של ה-jouissance (התענגות) הן שמביאות את לאקאן לזהות אותה עם הסופר-אגו הפרוידיאני - הסוכנות האתית האכזרית והסדיסטית הממטירה עלינו דרישות בלתי-אפשריות, רק בכדי לצפות בנו בחדווה כאשר אנו נכשלים למלא אותן; אשר בעיניה אנו אשמים יותר ככל שאנו מנסים לכפר על הרצונות ה"טמאים" שלנו בניסיון לענות לדרישות שלה.
כאשר פרויד פונה לעסוק בסוכנות האתית המכוונת את הסובייקט הוא מאפיין שלושה אלמנטים שונים. אגו אידיאלי (Idealich), אידיאל-אגו (Ich-Ideal), וסופר-אגו (Uber-Ich). בעוד פרויד מזהה בין שלושת האלמנטים האלו במקרים כאלו ואחרים, לאקאן מייחס לכל אחד מהם פונקציה ייחודית בתוך מבנה משולב. "אגו אידיאלי" מסמן את הדימוי העצמי האידיאלי של הסובייקט - מי שהייתי רוצה להיות, הדרך בה הייתי רוצה שאחרים יראו אותי. "אידיאל-אגו" הינה הסוכנות אשר את המבט שלה אני מנסה להרשים עם דימוי האגו שלי - האחר הגדול הצופה בי ודוחק בי לעשות את המיטב, האידיאל אחריו אני מנסה לעקוב ולהגשים. "סופר-אגו" הינה בדיוק אותה הסוכנות (אידיאל-אגו) אך כאשר היא מופיעה בצורה הנקמנית, הסדיסטית, והמענישה שלה.
המסקנה שאנו מגיעים משלושת ההבחנות הללו היא שעבור לאקאן לסופר-אגו אין סמכות בלעדית על ההתנהגות המוסרית שלנו כבני-אדם בחברה. אנו מבינים כי הסופר-אגו עובד בדיוק הפוך מכך, הוא מה שניתן לכנות הסוכנות האנטי-אתית - המרוכזת בבגידה באתיקה ולעולם לא במילוי של החוקים. אם כן, היכן שוכנת הסוכנות האתית? האם היא שוכנת באחת משתי הסוכנויות האחרות? אולי באידיאל-האגו, אשר נמשל על ידי חוגים פסיכואנליטיים אמריקאים מסויימים כפורמציה של ה"טוב" הרציונאלי, המתון והאכפתי, לעומת הסופר-אגו ה"רע" חסר ההגיון, האכזרי ומעורר החרדה?
עבור לאקאן הפיתרון איננו כה פשוט. עבורו הסוכנות היכולה להוות סממן לאתיקה של הסובייקט הינה דווקא זו הרביעית החסרה מן השלשה של פרויד - מה שהוא מכנה לעיתים "החוק של האיווי" - הסוכנות המניעה את הסובייקט לפעול בהתאם לאיווי שלו. ישנו פער בין אידיאל האגו ו"החוק של האיווי". הראשון מהווה את הרשת הסמלית המורכבת מכל הנורמות והאידיאלים החברתיים שהסובייקט מפנים במהלך החינוך שלו.
אם אנו מאמצים את הנחתו של לאקאן כי המצפן האתי של הסובייקט הינו "החוק של האיווי" יש להגדיר מחדש את אידיאל האגו והסופר-אגו ביחס לקריטריון זה. בהתאם לזאת אידיאל האגו נחשב כסוכנות הדוחקת בסובייקט לבגוד ב"חוק של האיווי" על ידי אימוץ הדרישות ה"הגיוניות" של הסדר החברתי. כאשר מצד שני, הסופר-אגו, עם תחושת האשמה המוגזמת שלו, הינו בדיוק הצד השני של אותו המטבע (אידיאל האגו) - הוא מפעיל עלינו לחץ בלתי נסבל בשל הבגידה שלנו ב"חוק של האיווי". הוא מנכיח באופן ממשי כי אנו אשמים יומיום בבגידה באיווי שלנו.
בהתאם לזאת אומר לאקאן:
"Nothing forces anyone to enjoy except the superego. The superego is the imperative of jouissance - Enjoy!"
(ציטוט מן הסמינר ה-XX של לאקאן)
(Picture by: http://kittiquin.deviantart.com/)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה