"זה מורכב". אז מה.

"זה מורכב." היא אומרת, ואני מתאונן. לפעמים מילה היא רק תירוץ לחוסר של מילים. ואני שואל - מה איננו מורכב? והתשובה המתבקשת, אך אולי לא זו האינטואיטיבית ביותר, אלמנט אטומי איננו מורכב.

ומה הכוונה? אם נניח לרגע חתול, כמושג מורכב אותו נחקור כעת. נוכל לראות כי אותו מושג מורכב מהרבה מאוד מושגים אחרים. למשל, החתול הוא פרוותי, והוא גם יונק, והוא עושה מיאו, והוא שחור, או לבן, ומעלה בי גם מושגים אחרים של חום וחמלה. ואף המושגים הללו מורכבים הם בעצמם, למשל הפרווה יכולה להיות רטובה, ויבשה, נעימה, רכה, או בכלל להוות פשע מוסרי של קטל מיותר של בעלי חיים. אם כן, החתול הוא חיה מורכבת, ומי מאיתנו בעלי החתולים יודעים זאת טוב יותר...

מה הוא אלמנט אטומי אם כן? בדיוק מה שלא ניתן להרכיב אותו; מה שהוא לחלוטין בלתי מורכב, כלומר בלתי ניתן לפירוק לחלקיו הקטנים ביותר. באופן "קומונ-סנסי" אפשר להגיד שאלמנט אטומי יכול להיות למשל התפישה המצומצמת ביותר של הצבע אדום - אולי נקרא לתפישה הזו "אדמומיות". באופן תיאורטי (תחת הנחות היסוד ה"קומונ-סנסיות" כמובן) אנו תופשים את התפוח היושב על השולחן, והוא מורכב מהצבע אדום (ועוד תפישות אחרות), אך התפישה של הצבע האדום איננה מורכבת משום דבר פרט ל"אדמומיות". לא ניתן לפרק אותה לחלקיה הקטנים. נוכל אפילו לטעון כי בכדי ללמד מישהו מה זה תפישה של אדמומיות נצטרך בפועל ללכת איתו לאיזה סוכנות מכוניות ולהצביע - "הנה שם, זה תפישה של אדמומיות" (כמובן שאפשר לטעון שהיא מורכבת מפוטונים וכדומה, אך הם אינם מהווים חלק מהותי מחווית התפישה, וגם לשם הדיון בואו לא נהיה קטנוניים).

אם ניקח עוד כמה צעדים קדימה נוכל להגיד שאלמנט אטומי הוא בדיוק זה שאנחנו לא יכולים להגיד לגביו שום דבר חוץ מזה שהוא שם. מה שנקרא במתמטיקה לעיתים כאלמנט בלתי-מוכרע, או בלתי-מוגדר. למשל נקודה. לנקודה אין מרחב ברור שהיא תופשת כשמנסים לדמיין אותה על נייר פרט לנקודה וירטואלית קטנה באופן אינסופי. והנה ניסוי מהחיים - כל פעם שתנסו לצייר נקודה על דף נייר ולהגיד לי "הנה היא", אני אקח זכוכית מגדלת גדולה יותר ואראה לכן שבכלל ציירתן עיגול עם רדיוס והיקף ולא נקודה.

אם כן נסכם, מה שהוא לא-מורכב הוא בעצם מה שאנחנו לא יכולים להגיד לגביו דבר. או לכל היותר יכולים רק להצביע עליו ולשתוק. ועכשיו חזרה למורכבות.

אז היא אומרת "זה מורכב", ואני אומר "הכל מורכב, פרט למה שלא ניתן להגיד לגביו שום דבר." והנה, בהתאם לזאת, אם זה לא היה מורכב כנראה היינו סותמים את הפה. אך הדיון לא נגמר פה. גם את האפקטים של האקסיומה הזו נבחר לפרק לחלקים פחות מורכבים. מוסיקה בבקשה...

1. המורכב הסטרוקטורליסטי (המבני, מלשון סטרוקטורה structure) - ממש בקצרה, האסכולה הסטרוקטורליסטית בפילוסופיה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה וכו', מאופיינת כזרם מחשבה - אשר היה פופולארי במיוחד בתחילת עד אמצע המאה הקודמת - שיצא מנקודת הנחה כי כל מה שקוראים לו "ידע" מאופיין קודם כל על ידי מבנה. כלומר, אותו המושג "חתול" שדיברנו עליו מקודם, מקבל את המשמעות שלו מהאינטראקציה בין מושגים אחרים שיוצרים מבנה אותו אנו מזהים כחתול. הידע, בא לידי ביטוי בתרבות דרך השיח או השפה, ומגדיר מבנים, המעוצבים על ידי כוחות שונים ומשונים בחברה לכדי מה שהם. כך למשל המושג "מיניות" איננו נגזרת של אמת אוניברסאלית כלשהי אודות המיניות, אלא נגזרת של מבנים שונים של שיח אודות המיניות בחברה. ממש מעין מלחמה בין הדבקות העיקשת של סבתא בתנוחה המסיונרית (סורי), לבין התפישה הקווירית של ספקרטום אפור של מגדר. איפשהו יש מאבק כוחות - בטלוויזיה, בספרים, בשירותים הציבוריים, וכו', - ומישהו לפעמים מנצח ומישהו לא. סה"כ המאבק הוא על המבנה הדומיננטי.

עכשיו, נניח אני נתקל במין סטרוקטורליסטית מושבעת על ספסל ממול איזה פאב. והיא אומרת לי - "זה מורכב". אני ישר אומר לעצמי, "אבל זה סתם תירוץ, הרי הכל טמון במבנה! את אומרת לי שזה מורכב רק כי את לא רוצה או יכולה כרגע לרדת לעומקו של המבנה, לתת לי איזה קטגוריזציה משמימה ומעלפת הלוכדת ומתארת את המבנה של החתול, או התפישה של האדמומיות." אם תביטו מסביבכן, תשימו לב כי מספר לא מבוטל של אנשים אשר עליהם אתן שמות את עניכן הינם סטרוקטורליסטים, ואולי אפילו בלי לדעת. הם מאופיינים לרוב ככאלו שקוראים כתבות על מחקרים מדעיים ואומרים "הנה, הגענו עוד צעד אחד קדימה כדי להסביר את המבנה של... הכל." ואכן, אם הכל מבנה, ואין שום דבר החומק מן המבנה, יש לשנס מותניים ורק לרדת עוד ועוד ברזולוציה.

2. המורכב הפוסט-סטרוקטורליסטי (פוסט, מלשון אחרי post) - עוד יותר בקצרה, הזרם הפוסט-סטרוקטורליסטי הוא זה שצמח אחרי (ובתגובה) לזרם הסטרוקטורליסטי החל מאמצע המאה הקודמת. החבר'ה האלו מזהים במבנים הללו של הידע - דיברנו על זה לפני רגע - כחלק מהותי ואינטגרלי ממה שאנו מכנים העולם, או הסובייקט, או החיים וכו' - כלומר נותנים כבוד - אך טוענים כי ישנן נקודות בהן המבנה מפסיק לדבר, ואנו נותרים אלמים. מדובר בנקודות השוכנות מחוץ למבנה, אבל לא באופן דתי כזה של אלוהים שוכן בגן עדן, אלא מקבלות מעמד אחר - הרבה פעמים של "חורים בידע" המכוננים את האפשרות לידע. כלומר, אי אפשר באמת להגיד שום דבר על מה שלא שוכן בתוך הידע, או לא יכול להיות ידע, אולי-אולי אפשר להגיד משהו על האפקטים שלו על הידע דרך הידע. אז שלא יעבדו עליכם.

נניח אני נתקל בסוג של פוסט-סטרוקטורליסטית איפשהו במנזר. והיא אומרת לי - "זה מורכב". אז אני ישר אומר לה, "כלומר, אין לנו שום דבר להגיד על זה." והיא אומרת "כן. בשבילי מורכב זה לא מה שלא פירקתי לגורמים בעזרת המילים החזקות והאיתנות שלי. בשבילי מורכב זה בדיוק מה שהמילים שלי לא יכולות להגיד." שם הפגישה שלנו הופכת להיות הרבה יותר רומנטית, אך אני מוסיף, "אכן כן. אבל אנחנו כן יכולים לדבר על האפקטים של הדבר הזה שהמילים שלנו לא יכולות להגיד." מה שנכון, אבל אולי לא מתאים כל כך לאווירה המורכבת הזו...

אם כן, ליקטנו היום מספר לקחים:

1. אם זה לא-מורכב, זה אטומי ואי אפשר להגיד לגביו שום דבר (אפשר אולי להצביע עליו במבט מטומטם כזה - "זה!").

2. ישנם שני סוגים של מורכב. שניהם מרגיזים.

3. המורכב הסטרוקטורליסטי (הפופולארי) לרוב מעיד פשוט על חוסר רצון, או חוסר יכולת, לנתח באופן ממצה את הסוגיה המורכבת at hand. אם אתה סטרוקטורליסט אין דבר שהוא יותר מדי מורכב, אז אל תגיד "זה מורכב", אתה נשמע טיפש ככה.

4. המורכב הפוסט-סטרוקטורליסטי (הפופולארי בחוגים מסוימים) מעיד - מתוך עידון רב וצניעות - בדיוק על הנקודות בהן המילים שלנו כבר לא מספיקות. אם זה מורכב אז שותקים (לרוב).

5. לסיכום: בשניים מתוך שלושת המקרים (לא-מורכב + מורכב פוסט-סטרוקטורליסטי) יש לשתוק, באחד הנותר (הסטרוקטורליסטי) אין להגיד "זה מורכב".

6. נוט-טו-סלפ - פוסט-סטרוקטורליסטיות דמיוניות מצליחות לגלם את אובייקט התשוקה שלי ביתר קלות.

ערב נעים.