"אין כזה דבר יחס מיני"

היכן שלא נסתכל נוכל למצוא בעולם שלנו "יחסים". והרי המושג "יחס" מתייחס למה שמקשר או מתווך בין שני דברים, או שני בני-אדם (שימו לב שיחס משולש למשל כולל שלושה יחסים זוגיים). כך למשל קיים "יחס סמיכות" ביני לבין החתולה שלי ברגעים אלו, וקיים גם "יחס חברות" ביני לבין שותפי לדירה, וכן הלאה. השאלה שאשאל היום עוסקת ביחס מעניין במיוחד והוא "היחס המיני", ובפרט בטענתו של לאקאן כי "אין כזה דבר יחס מיני".

הבא נתחיל מהגדרה ראשונית: יחס מיני הוא יחס בין שני בני-אדם הכולל התענגות מינית.

(Thomas Ruff, Nudes, 2000)

נתחיל מהמושג שחותם את סוף ההגדרה - התענגות מינית. ניתן להתייחס להתענגות המינית (וכאן אין צורך להפלות - הטרוסקסואלית, הומוסקסואלית, הומואירוטית, וכו') בשני רבדים: הרובד הפיזיולוגי - קרי, של האיברים המתחככים - והרובד הפסיכולוגי - קרי, זה שמתנהל לגמרי בראש שלנו. המיניות, כפי שהיא באה לידי ביטוי ברובד הפיזיולוגי, קשורה ברקמות ריריות, וספוגיות, בחדירה או חיכוך מכניים, ובסופו של דבר לפעמים גם בהתרבות. זהו רובד המשולל הקשר סמלי או חברתי, בתוכו המיניות באה לידי ביטוי באינטראקציה חסרת פשר הכוללת התנגשות גרוטסקית, כיאוטית, ומשוללת הקשר, של מסות של רקמות מתנגשות. ברור כי בתור בני-אדם, או במילים אחרות, בתור הוויות-מדברות וחושבות, כשאנחנו מתענגים המיניות איננה יכולה להצטמצם לרובד הפיזיולוגי בלבד. בכדי להתענג - in order to get off - אנחנו זקוקים לרובד נוסף שיצבע את הדברים באור שונה. זה הוא הרובד הפסיכולוגי - המשמעות שכל אחת מאיתנו מקנה לאקט חסר הפשר אשר אליו אנו נמשכים באובססיביות לא מוסברת.

את התשובה לשאלה "איך עלי להתענג?" אנחנו מוצאים בתרבות, בשפה, בילדות - זו היא שאלה שאין לה תשובה אחת נכונה. אחת מתענגת על קולה של בת זוגתה, אחר יכול להתענג רק כאשר נוכחת בחדר גם נעל עקב. (1) בשביל כל אחד מאיתנו ההתענגות באה לידי ביטוי בפעולה חוזרת המוצאת ביטוי ברובד הסמלי והדמיוני של החיים שלנו. (2) בשביל כל אחת מאיתנו ההתענגות נעשית מול איזשהו אובייקט - מה שפרויד מכנה, האובייקט האבוד של הדחף. (3) בשביל כולנו העונג מוצא ביטוי בנו, הוא בסופו של דבר תמיד יהיה שלנו.

יש להתעמק בשלושת המשפטים האחרונים:

1. המיניות עבורנו הינה תמיד דמיונית, היא תמיד עוסקת בדימוי (Image), בייצוג דמיוני. באופן הזה ההתענגות המינית לא יכולה להיעשות מול בן-אדם ממשי (אורגניזם פיזיולוגי), אלא אך ורק מול דימוי.

(Georgia O’Keeffe, Vagina)

2. מכיוון שאין לנו שום דרך לקחת אדם ולצמצם אותו לכדי דימוי (האדם תמיד יהיה יותר מהדימוי שיש לנו אודותיו) אנחנו מסיקים כי הדימוי הזה איננו יכול להיות האדם עצמו, אלא אך ורק מייצג "משהו" שאנחנו מניחים שיש בו. ל"משהו" הזה אנחנו קוראים אובייקט ההתענגות. זה בדיוק ה"משהו" הזה שמדליק אותנו, שמענג אותנו - that gets us off. אבל זה אף פעם לא האדם עצמו בכללותו, זאת מכיוון שהאדם הוא ממשי ולא יכול להיות מצומצם לייצוג דמיוני.

3. ה"התברבשות" הדמיונית הזו מול אובייקט ההתענגות המאפיינת את האקט המיני יוצרת בנו את העונג. העונג מוצא ביטוי ממשי בתוך גבולות הגוף שלנו. העונג הוא שלי, ולא של בת-הזוג שלי. הוא מתרחש בתוכי, ובא לידי ביטוי מלא בעולם שלי. עונג מסוג כזה הינו עונג נרקסיסטי.

(Caravaggio, Narcissus, 1594)

אסכם את הסעיפים:

1. התענגות מינית מוצאת ביטוי ברובד הדמיוני ולא הפיזיולוגי.

2. התענגות מינית מוצאת ביטוי מול אובייקט התענגות ולא מול בן-אדם.

3. התענגות מינית הינה נרקסיסטית.

אם נחזור להגדרה שנתנו ליחס המיני נראה כי בכדי לכלול התענגות מינית בתוכו, עלינו לוותר על החלק המדבר על שני בני-אדם. זאת מכיוון שההתענגות המינית הינה דמיונית, נעשית מול אובייקט, והינה נרקסיסטית. האדם השני נדחק הצידה, ונותן מקום לאובייקט ההתענגות הדמיוני ולעונג הנרקסיסטי. באופן הזה אנחנו נותרים עם התענגות אשר לא כוללת "יחס", אלא מה שאפשר לכנות אותו כ"חוסר-יחס".

ואכן, לאקאן מזכיר לנו שוב ושוב כי ביחסי מין האינדבידואל נותר בגפו. כי העובדה שאת עירומה ונלחצת על גבי האחר הינה דימוי - וכאן ה"דומי" בא לידי ביטוי גם ב"דמיון" - ייצוג של אובייקט דמיוני. כי ברור כי הגוף האחר חייב להיות מתווך, אך בסופו של יום, העונג יהיה תמיד עונג נרקסיסטי אשר לוקח אותך רחוק מאוד מן האחר. בהתאם לזאת לאקאן מסכם כי "אין כזה דבר יחס מיני".

ההצעה של לאקאן זעזעה אנשים רבים, ובפרט בתקופה בה כולם דיברו אך ורק על "יחסי מין". לאקאן טען כי היחס המיני איננו קיים, וכי האקט המיני מרחיק - יוצר "ריק" ביני לבין האחר. כי באקט המיני את נמצאת במערכת יחסים עם עצמך בעוד התשוקה שלך מרוכזת על האחר באופן פטישיסטי, על אובייקט מסויים - חזה, אחוריים, זין, קול, מבט... כי התשוקה הינה שבויה בידי הסיבה שלה אשר איננה מגולמת בגוף של האחר, וגם לא באחר כסובייקט, אלא מהווה אובייקט שהגוף נושא. אובייקט אשר אליו הסובייקט פונה בתוך מסגרת הפנטזיה שלו. באופן הזה אין עלינו אלא לסכם כי כל גילוי של תשוקה הינו הומו-סקסואלי - כלומר מהווה אקט של אדם אחד - בליווי אובייקט - מול עצמו.

מתוך כך יש לקחת שתי השלכות בחשבון:

1. כל אקט מיני נושא בחובו אובייקטיפיקציה. כלומר, השלכה דמיונית של אובייקט התשוקה כאילו הוא שייך או מאפיין את בן/בת-הזוג שלנו.
2. גם במקום בו אנו חווים אינטימיות גופנית, ולפעמים גם רגשית, מהגבוהות ביותר עם אדם אחר איננו יכול להוות עבורנו מרחב אינטר-סובייקטיבי. כלומר, גם באקט המיני אנו נתקלים ביחס סובייקט-אובייקט.

עם זאת, אין הדבר מצביע על כך שלא קיימים סובייקטים אחרים בעולם, ההיפך הוא הנכון. דווקא האובייקטיפיקציה של בן/בת-הזוג, כלומר, ההנחה שאובייקט התשוקה שוכן בו/ה, מקנה לו/ה קיום כסובייקט. הניסיון הזה לקחת את "חוסר-היחס", את ה"ריק" של היחס המיני, ולהציב בו הנחה בדבר סובייקט נוסף הוא מה שנקרא אהבה. דרכה אנו מסוגלים להקנות הוויה לסובייקט. עם זאת אין להתבלבל, לא מדובר ביחס סובייקט-סובייקט, לא מדובר ביחס בכלל, אלא בהנחה של קיום של "הסצינה של השניים" - the scene of the Two - מקום דרכו העולם מורכב נקודה-אחר-נקודה דרך החוויה של השונות, ומכונן מחדש בהתאם להנחה כי היא אכן תקפה וקיימת. את הרעיון הזה אנסה להסביר בפוסטים הבאים.

(Jeff Koons, Ilona on Top, 1990)

* מבוסס על הרצאה של ז׳אק אלאן מילר.