בדיחה

הקטע הבא הינו פרפרזה (עם שינויים קלים) מהרצאה של הפילוסוף, סלאבוי ז'יז'ק, בכנס Marxism 2009. מומלץ לקרוא את הקטע ביחס להפגנות וההתנגדויות העממיות שליוו אותנו בישראל בקיץ של 2011, ואלו המתמהמהות להתחדש בחודשים האחרונים.

    בימים הטובים, כשעוד היה יצור אמיתי בעולם שנקרא סוציאליזם, בין מתנגדי המשטר הייתה רווחת בדיחה אשר באה להדגים את חסר התועלת שבהפגנות הציבוריות שלהם. אותה בדיחה, בקריאה עכשיויות, הינה רלבנטית למדי ביחס לטקטיקות והאסטרטגיות שאנו מיישמים בהתנגדות לשיטה והקריאה ל"צדק" ברחבי העולם. להלן הבדיחה.

ברוסיה של המאה ה-15, הכבושה על ידי המונגולים, איכר ואשתו צועדים לאורך דרך עפר מאובקת. לפתע, חייל מונגולי על סוס עוצר לצידם ומודיע לאיכר כי כעת הוא מתכוון לאנוס את אשתו. הוא אז מבקש, לאור העובדה שדרך העפר מאובקת למדי, כי בזמן שהוא אונס אותה יחזיק האיכר את האשכים שלו בכדי שהם לא יתמלאו באבק. 

מיד לאחר שהחייל המונגולי מסיים את מה שהוא בא לעשות ודוהר לאופק, פתאום מתחיל האיכר לצחוק ולקפוץ מאושר. אשתו המופתעת שואלת אותו, "כיצד אתה יכול לצחוק ולקפוץ מאושר כאשר רק הרגע נאנסתי בברוטליות?" האיכר עונה, "הא-הא! אבל דפקתי אותו! הביצים שלו מלאות באבק!!"

הבדיחה העצובה הזו באה לתאר את מצב הביש של מתנגדי המשטר דאז. כי בעוד הם חשבו כי הם מכים כהוגן בבחירי המפלגה, כל מה שהם היו עושים זה לאבק מעט את אשכיהם.

האם אנחנו היום הקוראים ל"צדק חברתי" איננו נוקטים בעמדה דומה? בעוד אנו בטוחים כי אנו לוקחים חלק בפעילות התנגדות מחתרתית מיוחדת, אנחנו רק...

המשימה שלנו אם כן הינה לגלות כיצד אנו יכולים לקחת צעד קדימה. עד כה אך ורק התעכבנו באיבוק האשכים של אלו המחזיקים בכח, הנקודה הינה לחתוך אותן.

אך חברים וחברות, אין צורך להיות יותר מדי פסימיים. שינוי כזה ניתן להיעשות כחלק ממאבק אידיאולגי נאות ושוחר שלום. הם אפילו לא ישימו לב אליו, הם רק ימשיכו לצעוק עלינו, כאשר פתאום הקול שלהם יתחיל להיות דק וגבוה הרבה יותר.

***

שם ההרצאה, "What does it mean to be revolutionary today?", התרגום חופשי.

לינק להרצאה המלאה: http://www.youtube.com/watch?v=_GD69Cc20rw

ז'יז'ק על סירת מנוע, ב-The Perverts Guide to Cinema.