המתמה הלאקאניאנית - "Je te mathème!"

    בסמינר ה-XX, מגדיר לאקאן באופן המפורש ביותר את תפישתו בנוגע למשמעותה של הפורמליזציה המתמטית בפסיכואנליזה. "Mathematical formalization is our goal, our ideal. Why? Because it alone is mathème, in other words, it alone is capable of being integrally transmitted." לאקאן מציב את הפורמליזציה המתמטית, בצורת המתמה (mathème), כאידיאל וכמטרה של התיאוריה הפסיכואנליטית, וזאת מכיוון שלדידו היא מהווה את הדרך היחידה להעביר את השיח שלו הלאה, ללמד את מה שלא ניתן ללמד – משהו מן הממשי "the unteachable, I turned into a mathème".

    המתמה הינה נוסחה המורכבת מסימנים או מבנים שונים המצייתים לחוקיות לוגית כלשהי ומקיימים יחסים ביניהם. היא מוצאת ביטוי בשלל דרכים לאורך הסמינרים של לאקאן ובאה לתאר אפקטים ממשיים של הרעיונות והאנליזות של לאקאן. כך נוכל למצוא מתמות לאקאניאניות, המורכבות מסימנים מיוחדים אותם הוא הגדיר, העוסקות למשל בסוגי השיח השונים בסמינר ה-XVII:

ניתן למצוא מתמות המורכבות מסימוניים לוגיים מקובלים (מתחשיב הפרדיקטים) המוצאים ביטוי יחודי בתיאוריה של לאקאן (למשל במתמה של הסקסואציה בסמינר ה-XX):

ואף מתמות המוצאות ביטוי בתרשים טופולוגי, למשל בתיאור שלושת הרישומים של המציאות האנושית (הממשי, הסמלי, הדמיוני) על ידי הטבעות הבורומאיות:

    המתמה תופשת מקום ומשמעות רבה לאורך התזה הפסיכואנליטית של לאקאן, ושל פילוסופים ואנליטיקאים רבים הרואים בעצמם כממשיכיו. חשוב לזכור כי המתמה איננה סוג של פורמליזציה של הקיים. המתמה היא החלקיק הממשי דרכו הקיים מוצא ביטוי. משמע, המתמה איננה נגזרת מן הקיים, אלא הגילומים של הקיים מוגדרים תחת המתמה א-פריורי. באופן הזה למשל, ניתן לקרוא את המתמה של הסקסואציה ככזו המתארת באופן מדויק את התסביך האדיפאלי, אך עם זאת גם את רגע כינון החברה על פי פרויד בטוטם וטאבו, וגם את השונות בין ההתענגות של העמדה הנשית והגברית אל מול האחר. בפועל, כל מתמה הינה ריקה מתוכן - לדוגמא, בהיותה רצף של סימנים אריתמתיים היא איננה מקבלת פשר עד שאנו מקנים לה פשר כזה על ידי הפרשנות של סימניה. באופן הזה כל מתמה הינה נקודה המייצרת אינסוף פרשנויות (או מיתוסים אם תרצו) לאותה מתמה.

    אנסה להמחיש את העיקרון באופן חלקי על ידי הדוגמה של השערת גולדבך. בקצרה ובפשטות, השערת גולדבך הינה היפותזה בתורת המספרים, שלפיה ניתן להציג כל מספר זוגי גדול מ-2 כסכום של שני מספרים ראשוניים (תזכורת: מספר ראשוני הוא מספר שמתחלק רק ב-1 ובעצמו). לדוגמא, המספר 12 (מספר זוגי) יכול להיות מורכב מהמספרים הראשוניים 5 ו-7. ניקח מספר זוגי גדול יותר, למשל 32, הוא יכול להיות מורכב מ-13 ו-19. ההשערה הזו מאומתת בכל פעם שאנחנו בוחרים מספר זוגי - נסו בעצמכן. מעבר לזאת, כאשר מריצים מחשב מאוד חזק על סדרה ענקית של מספרים זוגיים במטרה לחשב האם ההשערה מאומתת הוא מחזיר תשובה חיובית גם לגבי מספרים זוגיים בגודל של טריולינים וכן הלאה. עד כה לא הצליחו למצוא מספר זוגי אשר איננו מאמת את ההשערה של גולדבך. עד כאן טוב ויפה, השאלה היא למה זה מעניין? זה מעניין מכיוון שאין שום דרך מתמטית לנסח נוסחה שתוכיח כי ההשערה הזו נכונה, או במילים אחרות ההשערה הזו נותרת בהכרח בלתי-מוכרעת - מעין חור בתורת המספרים, "רִיק" לו אין שום הסבר, המייצר סדרה של מספרים עם תכונה דומה. עכשיו נחזור לרגע למתמה הלאקאניאנית. את האמת המתמטית של השערת גולדבך (אותה אמת מתמטית שאין שום דרך לנסח אותה באופן מתמטי) נוכל להקביל למתמה, כאשר את הסדרה המכילה זוגות של מספרים ראשוניים המרכיבים מספרים זוגיים נוכל להקביל לסדרה של מיתוסים (למשל המיתוס האדיפאלי, זה של הסקסואציה וכו'). עכשיו, כאשר אנחנו מסתכלים על זוג מספרים ראשוניים, למשל 13 ו-19, ברור כי הם עצמם מהווים הרבה פחות ממה שהאמת המתמטית של ההשערה של גולדבך באה לבטא. הרי ההשערה הזו, המתמה הזו, מחוללת סדרה אינסופית של מספרים ראשוניים, בעוד הזוג 13 ו-19 הינם זוג אחד בלבד. אותו הדבר לגבי המתמה הלאקאניאנית. גם היא מבטאת יחס ממשי כלשהו הנוגע באמת ממשית כלשהי לגבי הסובייקט אשר מתוכה ניתן לייצר סדרה אינסופית של מיתוסים מטה-פסיכולוגיים, ואינסוף פרשנויות אנליטיות של האנליזנט בקליניקה עצמה.

    המתמה הלאקאניאנית היא בעצם נוסחה המייצגת בפסיכואנליזה מה שניתן לתאר באופן אנלוגי כנקודות של חוסר-מוצא במתמטיקה (מי שמתעניינת כדאי לקרוא את הערך על משפטי אי השלמות של גדל). במקום של הסימן האריתמטי, הממוקם בגבול המשותף לשפה ולשיח המתמטי, המתמה מאפשרת לנסח את "הפליטה הפרוידיאנית" של הממשי."The mathème is a product of the only real which is first recognized in language: the arithmetical figure".

    נחזור אם כן לטענתו הראשונה של לאקאן כי המתמה הינה הדרך היחידה להעביר את השיח שלו הלאה. למה הוא בעצם מתכוון? אם חושבים על כך, השיח החברתי עובר שינויים רדיקאליים לאורך ההיסטוריה. בכל תקופה חיים אנשים שונים להם הסברים שונים (ומשונים!) לאופן שבו הממשות משפיעה על המציאות שלהם. בעוד השיח משתנה, הממשות נותרת כפי שהיא; או במילים אחרות, השפה והדעות משתנות אך הבסיס של האמת המכוננת אותן איננה מושפעת באותה מידה על ידי התגלגלותה של ההיסטוריה (אינני בא לטעון כאן כי האמת הינה סטטית). מבחינת לאקאן המיתוס האדיפאלי מספיק, בתקופתנו אנו, לתאר מפרספקטיבה מסויימת ובאופן מצומצם, את האמת של הסובייקט השסוע. המיתוס הזה תקף בכלים השפתיים שלנו היום, אך ייתכן שלפני מאות שנים אמר משהו אחר לגמרי. עם זאת, הממשות של השסע (בין המודע ללא-מודע למשל) נותרת נצחית ותקפה גם בתקופות בהן פרויד לא יישם את המיתוס של אדיפוס להדגמת תזה זו. אם כך נוכל לומר כי כאשר לאקאן פונה אל המתמה הוא בעצם מחפש את היסוד הממשי שהשיח האנליטי שלו יכול לייצג בשבילנו במציאות (שימו לב להבדל בין ממשות למציאות - נעמוד על כך בהמשך). מכיוון שהמתמה הינה חסרת פשר ללא המיתוס, לאקאן גוזר מכל מתמה מספר לא מבוטל של מיתוסים פסיכואנליטיים בכדי להדגים לנו כיצד "שני מספרים ראשוניים" יכולים בעצם להצביע על הנקודה בה "האמת של ההשערה של גולדבך" לרגע אחד מגלה את עצמה.

    תפישתו של לאקאן בנוגע למתמה מוצאת ביטוי גם כמענה לדיון הפסיכואנליטי הענף הניצת בקרב חוגים פוסט-פרוידיאניים בנוגע לתיאוריות של פרויד על המיניות של האישה ויחסה לגבר. לאקאן טוען כי בכדי לאמוד את הדומות (Semblance) במבנה של הסובייקטיביות הנובעת מהעמדה הגברית או הנשית של (מה שהוא מכנה) הסקסואציה יש עלינו תחילה להצרין (Formalize) אותן בתור מתמה. בסמינר ה-XX לוקח על עצמו לקאן פרוייקט זה, כאשר הוא מרחיב את תחום הדיון הפסיכולוגי לרבדים לוגיים, אפיסטמולוגיים, ומתמטיים המוצאים ביטוי סופי בנוסחאות של הסקסואציה. בשבוע הבא אקדיש זמן לכתיבת פוסט שינסה לאפיין את ההבדלים בעמדות של הסקסואציה (ואין להתבלבל בין סקסואציה למיניות, מגדר, משיכה וכו') ביחס למתמה שלאקאן מנסח. בפוסט זה אנסה להדגים את האופי החתרני של התפישה הלאקאניאנית (וזו האנטי-הומניסטית כפי שתיארתו בפוסט בשבוע שעבר) בחשיבה על התחום המרתק של ההבדלים בין עמדות הסובייקט (גבר, אישה), מין, ואהבה.

(Maurits Cornelis Escher, Möbius Strip II, 1963)