הרבה נאמר על ה"ממשי" של לאקאן, מה שבאנגלית נקרא the Real. בשיטוט מסביב למושג זה עולה מיד ההבדל בין מה שלאקאן מכנה "ממשי" למה שהוא "מציאותי" (Reality) - הממשי הוא בדיוק מה שלא מצליח להפוך למציאות. הוא יסוד כל-כך טראומטי, וכל כך בלתי-נסבל, עד כדי כך שהוא לא מסוגל לעבור מטבוליזציה בשום צורה למציאות של המנגנון הנפשי. הוא נדחה (foreclosed), תמיד נדחה, לעולם לא מתקבל, או מוצא צורה. כל התקרבות שהסובייקט מבצע לקראתו מלווה בשימוש בכל אמצעי אפשרי, ובפרט בדמיון, בכדי להסתלק ממנו כמה שיותר מהר.
אולי אפשר להבין את הגאונות העומדת מאחורי הלוגיקה המיוחדת של הממשי באופן שבה היא באה לידי ביטוי בהתייחסות של לאקאן לחלום של אחד ממטופליו של פרויד אותו פרויד כולל בפשר החלומות. קצת רקע: החלום מתואר על ידי מטופל של פרויד אשר איבד את בנו. לפני שהוא נרדם המטופל שוהה בביתו בחדר צדדי, בעוד גופת בנו מונחת בארון קבורה בחדר ליד. האב נרדם, כאשר בחלומו הוא רואה את בנו, מגיע ליד מיטתו, ופונה אליו בשאלה: "אבי, האם אינך רואה שאני עולה באש?" האב מתעורר מן החלום, וכאשר הוא מגיע לחדר בו מונח הארון של בנו הוא שם לב כי פיסת בד המונחת על ארון הקבורה עולה באש מכיוון שנפל עליה נר בוער.
השאלה אותה מעלה לאקאן בסוגיה זו היא - מדוע התעורר האב? האם היה זה ריח העשן אשר נהיה חזק מדי מכדי שהחלום יוכל להאריך את השינה? על כך לאקאן אומר את הדברים הבאים:
אם הפונקציה של החלום היא להאריך את השינה, אם החלום, אחרי הכל, יכול להתקרב בצורה כל כך ברורה אל המציאות הגורמת אותו [ריח העשן בחדר השני], האם לא נוכל לאמר כי הוא תואם למציאות הזה אף מבלי שהוא גורם לחולם להתעורר מן השינה? [...] השאלה העולה, אשר כל ממצאיו של פרויד אכן מאפשרים לנו להעלות, הינה - מה הוא הדבר שמעיר את החולם? האם זו לא מציאות אחרת המופיעה בתוך החלום? [לא המציאות של ריח העשן] - מציאות שפרויד מתאר כך: שהילד עומד ליד המיטה, לוקח את ידו של האב ולוחש לו, אבי, אתה לא רואה שאני עולה באש? [מציאות נפשית אחרת הבאה לידי ביטוי בדבריו של הילד]
האם בהודעה הזו של הילד אין מציאות [נפשית] גדולה יותר מאשר הריח אשר האב זיהה גם כן כמציאות מוזרה של מה שקרה בחדר השני? האם אין זו המציאות המפוספסת אשר גרמה למוות של הילד אשר באה לידי ביטוי במילים הללו?
(פרפרזה מן הסמינר ה-XI של לאקאן - הסוגריים לא במקור, תרגום שלי)
פעמים רבות חודרים תכנים חיצוניים לחלום שלנו בזמן שאנחנו חולמים. אלו מאיתנו הממאנים להתעורר יודעים כי צליל השעון המעורר, או משאית הזבל, יכולים להשתלב בצורה כלשהי בחלום ובאופן הזה למנוע מאיתנו להתעורר. כך ניתן לטעון כי החלום הנו מנגנון המשלב אלמנטים חיצוניים בתכניו בכדי שלא יפריעו לנו לישון. אם זה המצב, ואינני בא לערער על כך, אנחנו עדיין לא מצליחים להסביר למה אנחנו כן מתעוררים? כלומר, אם מנגנון החלימה שילב בהצלחה גורם חיצוני שיכל להפריע את שנתו של האב (ריח העשן) מדוע הוא בכל זאת התעורר?
לאקאן טוען כי לא הייתה זו מציאותו של ריח העשן אשר העירה את האב והניעה אותו לפנות לחדר השני [ראו מציאות ראשונה], אלא דווקא ההתמודדות עם ממשות של טראומה אותה המנגנון הנפשי לא הצליח לתרגם למציאות בה נתקל האב בזמן החלום - במקרה של האב, היסוד הבלתי נסבל הבא ביחס לאחריות שהוא חש על מות בנו. החלום, בהתאם למבנה הזה, איננו מנגנון הבא לאפשר לנו להתחמק מן המציאות בכדי להמשיך לחלום, אלא מנגנון של הבניה של פנטזיה הבא לאפשר לנו להתחמק מן ההיתקלות בממשי על ידי הפניה אל הבניה של מציאות.
עתה נתאר את הדברים כך:
כאשר העשן הפריע לאב לישון הוא הרכיב במהירות חלום אשר שילב את האלמנט המפריע (אש-עשן) בכדי להאריך את השינה. עם זאת, בתוך החלום הוא נתקל באלמנט ממשי טראומטי (האחריות שלו למוות של בנו) אשר היה חזק הרבה יותר מן הפנטזיה שהוא ייצר. כך הוא התעורר לתוך המציאות בכדי להתחמק מן הממשות שבה הוא נתקל. או במילים אחרות, הוא התעורר, בכדי שיוכל להמשיך לחלום.
("Woman with Dead Child" by Kathe Kollwitz, etching, 1903)
